הבית ממוקם בלב טופוגרפיה תלולה, סמוך לשמורת טבע בהרי ירושלים. מתוך כבוד עמוק לסביבה הטבעית ומתוך הבנה שאין להתחרות בנוף עוצר הנשימה אלא להתמזג עמו, עלתה שאלת המפתח: כיצד ניתן "לגעת" בשטח כזה מבלי לפגוע בו?
הפתרון התכנוני שבחרנו מציע גישה מינימליסטית, המפחיתה למינימום את ההשפעה על הטופוגרפיה. במקום שבו היה צורך לגעת בשטח, שמנו דגש על חשיפת האסתטיקה הגולמית של חציבת הסלע המקומי, כמו גם על ביטוי האסתטיקה של "צלקות" הבטון שנוצרות כחלק מתהליך הבנייה.
הפרוגרמה דרשה יצירת חיבורים דינמיים בין חללי הבית השונים, תוך שמירה על הפרדה פונקציונלית בין אזורים פרטיים לציבוריים. התכנון עונה על דרישה זו באמצעות שלד בניין המורכב משני נפחי בנייה בגבהים ובגדלים שונים, הממוקמים בהסטה זה מעל זה. התוצאה היא יצירת חלל פטיו תלת-ממדי, המשמש כמוקד אור ותחושה פתוחה.
במפלס התחתון ממוקמים חדרי השינה של ילדי המשפחה לצד חדר משפחה, בעוד שהמפלס העליון כולל את החללים הציבוריים של הבית – סלון, מטבח ופינת אוכל – לצד הבריכה, חדרי העבודה וסוויטת ההורים. השילוב בין עיצוב הפנים לחלוקה התלת-ממדית מייצר את המשך הטיול בסביבה באמצעות המבנה.
