הבית ממוקם בשכונה שתוכננה בשנות ה50 של המאה הקודמת על ידי חתן פרס ישראל, דוד רזניק,עבור אנשי סגל של האוניברסיטה העברית. השכונה עוצבה ומתאפיינת בתכנון מודולרי חוזר.
תכנון הבית מגיב לטופוגרפיה התלולה באמצעות יצירת שני מפלסים מובחנים: מפלס ציבורי ומפלס פרטי, כאשר לכל אחד מהם יש כניסה נפרדת. גישה כפולה זו משקפת את הצרכים הפונקציונליים של המשפחה לצד התאמה ייחודית לאתר.
המפלס התחתון משמש כחלל ציבורי פתוח ורציף, ללא חלוקות פנימיות, אשר מתמזג עם החצר המקיפה אותו. התכנון מעצים את הקשר עם החוץ ומאפשר חדירת אור טבעי לאורך כל שעות היום.
החצר הירוקה עוטפת את חזיתות הבית ויוצרת אלמנט מעבר בין החוץ לפנים. כך הופך הבית למרחב מגורים שמתפתח ומשתנה יחד עם הסביבה, ומאפשר למשפחה לחוות את העונות ואת הנוף המשתנה לאורך השנה.
באמצעות חשיפת האלמנטים הקונסטרוקטיביים ושימוש בחומרים כמו בטון, ברזל, אבן ועץ, הפרויקט מבטא שפה עיצובית כנה ועכשווית. התכנון מתמקד בפרופורציות, חומריות ובקשר הדינמי בין האלמנטים הבנויים לטבעיים, ליצירת בית משפחתי על-זמני אך מלא חיים.
