המבנה המקורי, שנבנה בשנות ה-30 של המאה ה-20, ניצב כאחד מהבתים הראשונים בשכונת רחביה בירושלים. המבנה תועד במיפוי השכונה בשנת 1936,. מיקומו בכניסה לשכונה – בפינת הרחובות רמב"ם ורמב"ן – לצד תצורת המגרש המשולשת, עיצב את חזותו הייחודית, שנראתה כספינה עם מרפסות מעוגלות, המשדרות תחושת זרימה ותנועה.
הפרויקט האדריכלי התמקד בשימור המבנה ההיסטורי ותוספת קומות מגורים חדשות תוך חשיפתו מתוספות שנוספו לו עם השנים, שחזור ושיקום החצר ההיסטורית .
בתכנון הקומות החדשות הושם דגש מיוחד על יצירת דיאלוג חזותי ותפקודי עם המבנה המקורי ושכבות ההיסטוריה של המקום. רחביה, שכונה היסטורית שעוברת תהליכי שינוי נרחבים בשנים האחרונות, מאופיינת בחלקות קטנות ומרקם עירוני קומפקטי, אך לצד זאת, שימור ערכי השכונה אינו מתמקד רק במבנים עצמם, אלא גם בנוף הטבעי ובעיקר בצמחייה ההיסטורית, שרבים מהעצים והצמחייה שבהם נטועים בחלקות פרטיות.
בפרויקט זה ביקשנו ליצר מערכת יחסים מורכבת בין האורבני לפרטי- לאור מיקומו החשוף של המבנה לפינת הרחובות ומחד לאפשר מיסוך לצד פתיחת החצר לשימוש בית קפה ומשתמשים מן החוץ– באמצעות תכנון מערכת חומרית המתלבשת על המבנה ומאפשרת פתיחות וסגירות ומערכת יחסים משתנה. מערכת של ערוגות, מדרגות וספסלים תוכננה סביב החצר באופן שמזמין שימוש משני צידיה – הן מצד עוברי האורח ברחוב והן מצד יושבי בית הקפה שנמצא בחצר. המערכת אינה רק פונקציונלית אלא גם נרטיבית, ומבטאת את ערכי הפרויקט – שילוב בין הגלוי והסמוי, בין הפרטי לציבורי, ובין פנים לחוץ..
מחווה נוספת למבנה ההיסטורי ניכרת בתכנון המרפסות החדשות, אשר שואבות השראה מצורת ה"אנייה" של המבנה המקורי. המרפסות נבנו מיציקות בטון דקות הממשיכות את הקווים המעוגלים של המבנה ההיסטורי, ונעטפו במשרביות מתכת דקורטיביות שמאפשרות מעבר אור וצל רך, תוך יצירת תחושת פרטיות מהרחוב. חיתוך המתכת של משרביית המרפסות מייצרת אור וצל המהדהד את צל העצים ביום, כלפי פנים, ובלילה כלפי חוץ
פלטת החומרים נבחרה בקפידה, מתוך כוונה לייצר הרמוניה עם ההקשר העירוני של רחביה. הגוונים נותרו ניטרליים ומאופקים כדי להשתלב עם אופייה ההיסטורי של השכונה, אך טווח פרטי האדריכלות הינו רחב ומגוון על מנת להדגיש את התוספת ביחס לקיים ואת עושר השפה האדריכלית המאפיינת את השכונה. השפה הגיאומטרית ממשיכה את הקווים ההיסטוריים של המבנה ומשלבת אותם בצורניות מודרנית.
מעבר למענה הפונקציונלי, הפרויקט שואף ליצור ערך אדריכלי רחב יותר – ערך החורג משימור מבנה פרטי, ומשפיע על המרחב הציבורי כולו. השילוב בין שימור היסטורי, חידוש עכשווי ויצירת ממשקים חברתיים חדשים מבטא את תפיסתנו שארכיטקטורה היא כלי ליצירת ערכים משותפים, המשרתים את הדיירים, את השכונה ואת העיר כולה.
